Kilayim
Daf 29a
משנה: עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמַּדְרֵגָה. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֶר אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כּוּלּוֹ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה וְאִם לָאו אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְנֶגְדּוֹ. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר אַף הַנּוֹטֵעַ אַחַת בָאָרֶץ וְאַחַת בַּמַּדְרֵגָה אִם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת עִפָּהּ וְאִם לָאו הֲרֵי זוֹ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ.
Traduction
Si un espalier dépasse la terrasse en pente à laquelle il est suspendu (en donnant sur un autre terrain) et qu’en se tenant debout sur ce terrain, on peut entièrement le vendanger, il faut, selon R. Eliezer ben Jacob, interdire les 4 premières coudées de ce champ (situées au-dessous (195)On considère cette colline comme légalement semblable à la racine des ce Ps.); si l’on ne peut pas les vendanger (sans échelle), on n’interdit que l’espace qui est immédiatement au-dessous de la vigne. R. Eliézer ajoute: si l’on plante en bas une rangée, au niveau de la terre, et une autre sur une hauteur et que cette dernière soit élevée de dix palmes, les 2 rangées ne sont pas considérées comme réunies; mais si l’élévation est moindre, on les suppose réunies.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עריס שהוא יוצא מן המדרגה. שהיו הגפנים נטועים בתל גבוה כמין מדרגה והעריס יוצא ומתפשט על השדה מישור:
ראב''י אומר. אם כשהוא עומד בארץ יכול הוא לבצור את הענבים התלויין בעריס רואין כל המקום שתחת הערים כאילו הוא מקום עקרי הגפנים ואוסר ד''א כהשדה לכל רוח משפת הערים ולחוץ:
ואם לאו. שאינו יכול לבצור הענבים עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אוסר אלא שכנגדו שהוא תחת העריס בלבד וחוצה לו מותר לזרוע ואפי' הוא בתוך ד''א של עקרי הגפנים של העריס הואיל ועומדים על המדרגה וכן הלכה:
אף הנוטע. שורה אחת של גפנים בארץ ושורה אחת במדרגה אם גבוה המדרגה מן הארץ י''ט אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשב כרם ולא איירי הכא בעריס אלא בכרם בעלמא דצריך שיהא בו שתי שורות לדון אותו כדין כרם:
ואם לאו. הרי זו מצטרפת עמה שיהא נחשב כרם והלכה כר' אליעזר:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתַנִּינָן עַל גִּנָּה קְטָנָה שֶׁהִיא מוּקֶּפֶת עָרִיס אִם יֵשׁ בּוֹ מְלֹא בוֹצֵר סַלּוֹ מִיכָּן וּמְלוֹא בוֹצֵר סַלּוֹ מִיכָּן תִּיזָּרַע וְאִם לָאו לֹא תִזָּרַע. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַמָּה בוֹצֵר וְאַמָּה סַלּוֹ אַמָּה בוֹצֵר וְאַמָּה סַלּוֹ. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימָר מָאן דְּאָמַר מֵעִיקַּר גְּפָנִים מוֹשְׁחִין נִיחָא מָאן דְּאָמַר מֵעִיקַּר הַגֶּדֶר מוֹשְׁחִין אֵין אוֹתָן הַכָּרְתִּין מְמַעֲטִין אַרְבַּע. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ חֲבוּקִין לַכּוֹתֶל. לֹא אַרְבַּע אִינֻּן כְּלוּם הִילְכוֹת עָרִיס בְּחָמֵשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ שְׁתַּיִם גְּפָנִים נְתוּנוֹת בְּקֶרֶן זָוִית אַחַת שֶׁאִם יִמְתָּחֵם הֵן נִרְאִין כְּאַרְבַּע בֵּינַייִן. רִבִּי יוֹסֵי דְּתַנִּינָן רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא יָבִיא 29a זֶרַע לְשָׁם. מָאן דְּאָמַר מֵעִיקַּר גְּפָנִים מוֹשְׁחִין נִיחָא מָאן דְּאָמַר מֵעִיקַּר הַגֶּדֶר מוֹשְׁחִין אֵין אוֹתוֹ הַכּוֹרֶת מְמָעֵט אַרְבַּע. תִּיפְתָּר שֶׁהָיה חָבוּק לַכּוֹתֶל. וְהָכֵין רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי דְּהָכָא. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל יוֹדוּן לְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
R. Yohanan dit que R. Yossé, R. Ismaël et R. Yohanan ben Nouri se sont exprimés tous trois dans le même sens: Ainsi, R. Ismaël dit entr’autres (192)Mishna, (Eduyot 2, 5). qu’au sujet d’un petit jardin entouré par des espaliers, l’espace permet au vendangeur de circuler avec son panier (soit 2 coudées), et non si l’espace est moindre. R. Yona l’explique en disant qu’il faut une coudée pour le vendangeur et une pour le panier (soit 2 couchées de chaque côté). Or, on peut objecter ceci: d’après Shammaï, qui dit de mesurer à partir des ceps de vigne, cela se comprend que 3 coudées suffisent; mais, d’après Hillel, qui prescrit de prendre la haie pour point de départ, comment ne pas tenir compte de ce que l’emplacement des racines absorbe une partie des 4 coudées consacrées à la vigne? (n’en doit-on pas conclure qu’au cas cité par R. Ismael, 2 coudées ne suffisent pas)? On peut l’expliquer, fut-il répondu, qu’il s’agit du cas où les ceps adhèrent au mur (de sorte qu’ils n’absorbent pas de terrain). Mais comment peut-il s’agir de 4 ceps (193)Soit un cep de chaque côté.? La Mishna ne parle-t-elle pas d’appliquer la règle de l’espalier à 5 ceps? On peut répondre à cela, dit R. Hanina, qu’il s’agit du cas où les 2 ceps se trouvaient dans un angle, et l’on imagine que s’ils étaient séparés il y aurait entre eux un intervalle de 4 coudées. Quant à R. Yossé, il professe le même avis que R. Ismael, puisqu’il dit (5, 4) et ci-après, § 8: ''s’il n’y a pas un espace de 4 coudées, on ne peut pas y semer''; or, cette mesure est justifiée si elle part des ceps de vigne; mais, si l’on prend la haie pour point de départ, ne faut-il pas tenir compte de la diminution du terrain pour l’espace des racines des ceps? On peut répondre à cela que ces derniers sont tellement adhérents au mur, qu’ils ne font pas perdre de place. Enfin, l’avis exprimé ici par R. Yohanan ben Nouri est semblable à ceux de R. Yossa et de R. Ismael (et qu’il faut l’intervalle des 4 coudées pour l’espalier entre la haie et les ceps, non au delà). Il paraît que R. Yossé et R. Ismael se rangent parfois à l’avis de R. Yohanan ben Nouri (194)''C'est-à-dire, la défense s'applique plutôt à l'espace situé entre les ceps et la haie, qu'au-delà; car ils interdisent même l'espace situé au-delà.''; mais celui-ci ne reconnaît pas l’avis des 2 précédents. De même R. Yossé s’accorde (en parlant d’un terrain entouré de 4 côtés) à exprimer l’avis de R. Ismael; mais l’inverse n’a pas lieu. ''Selon R. aqiba, est-il dit, il suffit de 3 palmes''
Pnei Moshe non traduit
ר' ישמעאל דתנינן. בפרק שני דעדיות שלשה דברים א''ר ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה כו' ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס והן חמש גפנים נטועות ומודלות ע''ג גדר או כיוצא בו:
אם יש בה כמלא בוצר וסלו מיכן. אם יש בה שיעור שיעמוד בה הבוצר ענבים עם סלו שמכניס הענבים לתוכו וכדמפרש ר' יונה אמה בוצר ואמה סלו וכו' וכלומר כשיעור ב' אמות לכל צדדי העריס אמה להבוצר ואמה לסלו שהן בין הכל ד' אמות מרובעות:
תיזרע. הגינה בתוכה והיינו שירחיק כדי עבודת הגפן שהוא ו' טפחים מכל צד וצד ונמצא זורע בשתי אמות האמצעיות שבה:
ואם לאו. שאין בה כשיעור הזה לא תזרע ואע''פ שמרחיק כדי עבודה מפני שכשאין בה ד''א נראית הזרע עם הגפנים הכל מעורבב והוו כלאים שמעינן מיהת דלר' ישמעאל לא הוי הערים ככרם גמור לענין דבעי הרחקה ד''א כעבודת הכרם ממש אלא כדי עבודת גפן יחידית דאי לאו הכי לא משכחת לה שיזרע בתוכה אפי' יש בה ד' אמות מרובעות והיינו כר' יוחנן בן נורי דלא משוי ליה להעריס ככרם אלא לענין שצריך ד' אמות בינו ובין הגדר אמרו לדין עריס שאז מרחיק כדי עבודת גפן יחידית וזורע את השאר ואם לאו לא יביא זרע לשם ואע''פ שמרחיק כדי עבודה:
הוון בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצים לדקדק ולומר דאף דממשמעו' דברי רבי ישמעאל מוכח דס''ל כר' יוחנן בן נורי דלא אמרו כלל דין העריס שחשוב ככרם גמור אלא לענין שצריך שיהא שם ד''א כדינא דמתני' אליבא דריב''ן דלדידי' פליגי ב''ש וב''ה מהיכן מודדין הד''א שצריך שיהו שם ולא להרחקה ד''א כדאמרן וה''ה נמי לדינא דגינה המוקפת עריס דלב''ש מודדין הד' אמות שיהו בה מעיקרי הגפנים ולב''ה מן עיקר הגדר והשתא לב''ש דאמרי מעיקר הגפנים מודדין ניחא דאם יש מעיקרי הגפני' כמלא בוצר וסלו מכל רוח ורוח יש בה ד''א ומותר ליזרע בתוכה בהרחקת כדי עבודת הגפן אלא לב''ה דאמרי מעיקר הגדר מושחין הד' אמות קשיא וכי אין אותן הכרתין והן עיקרי הגפנים ועומדין בפנים להגדר ממעטין הארבע אמות שבה שהרי מן הגדר משערין כמלא בוצר וסלו וא''כ מקום הגפנים שבפנים ממעטין ושוב אין בתוכה ד' אמות:
תיפתר שהיו חבוקין לכותל. הא ל''ק מידי דהב''ע שהגפנים הן סמוכין הרבה וממש דבוקין הן לכותל הגדר ואין ממעטין כלום אף אם מודדין הד''א מן הגדר:
לא ארבע אינן כלום. כלומר אלא אי קשיא הא קשיא דהא קתני כמלא בוצר וסלו מכאן ומכאן והיינו לכל צד וצד וא''כ משמע שאפי' אין בכל צד וצד כ''א גפן אחת צריך מלא בוצר וסלו לכל גפן וגפן שבהצדדין והלא הן בין הכל ארבע גפנים בלבד ולאו ארבע אינן כלום לדין עריס בתמיה שהרי הלכות עריס בחמש גפנים דוקא כדתנן במתני':
תיפתר שהיו שתי גפנים נתונין בקרן זויות אחת. של הגינה ולפיכך אינו צריך אלא מלא בוצר וסלו אחד לכל צד שאלו שתי גפנים שבקרן זוית אחת יכול בוצר אחד לבוצרן כאחת וליתנם לסל אחת אבל מ''מ יש כאן חמש גפנים בין הכל שהרי אם ימתחם כלומר דמשערין כאילו הן נמתחים ורחוקין זו מזו והן נראין כארבע ביניים שיש בין חמש גפנים שבשורה כך רואין אנו כאילו יש ביניהם ארבע מרחקים שבין חמש גפנים ודינם כדין העריס לכל חד וחד כדאית ליה:
ר' יוסי. מאי היא וקאמר הא דתנינן לקמן בפרקין עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה. כגון שיש כאן חמש גפנים ומקצתן נטועות בצד כותל הגדר ומודלות עליו אבל אינן מחזיקות הן כל הכותל זו אחר זו אלא שהן נטועות מקצתן בקרן זוית של הכותל וכלה הכותל ושארי הגפנים יוצאות חוץ להקרן כדאמרינן לקמן על האי מתני' דמפרש הש''ס והוא שיהא בקרן זוית ד''ט כדי מקום כלומר שיהו מחזיקות שם עד כדי ד''ט שהוא כדי מקום חשוב בכל מקום ואז דינו שנותנין לו עבודתו ששה טפחים וזורע את המותר במקום שכלה שאין שם עריס ר' יוסי אומר אם אין שם ד''א בכל המקום לא יביא זרע לשם והיינו כר''י בן נורי דמתני':
מ''ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא וכו'. כדפרישית לעיל דמקשי להאי מ''ד אליבא דר' יוסי דאמרינן השתא דס''ל כר' יוחנן בן נורי וא''כ מודדין הד''א מהגדר וכי אין אותו הכורת העומד שם בהקרן ממעט הארבע אמות ומשני נמי כדלעיל תיפתר שהיה חבוק ודבוק לכותל ואינו ממעט כלום:
והכין ר''י בן נורי דהכא. סיומא דמילתיה דר' יוחנן היא דאמר שלשתן אמרו דבר אחד דכמו דר' ישמעאל ור' יוסי סברי בהא דאמרן וכן הן נמי דברי ריב''נ כדפרישית:
מסתברא. וקאמר הש''ס דאע''ג דקאמר ר' יוחנן שלשתן אמרו דבר אחד לאו דכולהו סברי בכל הני דיני כאחד אלא דמסתברא דר' ישמעאל ור' יוסי יודון לר''י בן נורי והיינו דבר אחד דקאמר אבל ריב''נ איכא למימר דלא מודי הוא להא דר' יוסי ור' ישמעאל וטעמא דמילתא דריב''נ לא קאמר דהצריכו בעריס שיהא ד''א בינו ובין הגדר ולענין להביא זרע לשם בהרחקת ששה טפחים אלא דוקא בעריס שהוא נטוע כדרכו ושיהא כל החמשה גפנים נטועין בצד הגדר כסדרן זו אצל זו ולאפוקי להא דר' יוסי דאין כל החמש גפנים כסדרן אצל הכותל דהא כלה היא כדפרישית א''נ ליש מפרשים דכלה על הערים קאי וג''כ אין כולן כסדרן כעריס דמתני' וכן להא דר' ישמעאל דאע''ג דמוקי לעיל שיש שם חמש גפנים אפ''ה לאו נטועות כסדרן בצד אחד הן כעריס דמתני' אלא שהן בד' צדדי הגינה וא''כ ר' יוחנן בן נורי אינו מודה לר''י ולר' ישמעאל דבעינן ד''א בדינא דידהו אלא אפי' בפחות מד''א מותר להביא זרע לשם בהרחקת ששה טפחים מכל גפן וגפן אבל ר' יוסי ור' ישמעאל ודאי מודו ליה לר' יוחנן בן נורי דאם בדינא דידהו בעינן ד''א מכ''ש בעריס דמתני' דאיירי ביה ר' יוחנן בן נורי:
ר' יוסי יודי לר' ישמעאל. וכן מסתברא הוא דר' יוסי הוא דמודה לדיני' דר' ישמעאל דאם בדינא דידיה דאין כל החמש גפנים בצד הגדר ואפ''ה קאמר דבעינן ד''א מכ''ש בדיניה דר' ישמעאל דמיהת כל החמש גפנים בצד הגדר הן אבל לר' ישמעאל איכא למימר דהוא לא יודה לדיניה דר' יוסי:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְתַנֵּי תַמָּן הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקֵל בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
R. Juda dit au nom de Rav que cette règle prédomine. Selon R. Jacob bar Idi au nom de R. Josué ben Levi, l’avis de celui qui exprime des avis peu sévères à l’égard de l’extérieur de la Palestine sert de règle. En effet, dit R. Jacob bar Aha, c’est ce qui a été enseigné en propres termes plus haut (4, 9-fin).
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''ע. דמתני' דעבודת גפן יחידית שלשה טפחים:
ר' יעקב בר אידי וכו'. לא קתני הכי אלא הלכה כדברי שהוא מיקל בארץ להורות כמותו בחו''ל וכן א''ר יעקב בר אחא וכו' וכדאמרינן לעיל בסוף פ''ד בענין זה:
Kilayim
Daf 29b
הלכה: רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר הַגּוֹמֵם אֶת כַּרְמוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח חַייָב בְּעָרְלָה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִין דִּבְרֵי חֲכָמִים עַד שֶׁיִּגּוֹם מֵעִם הָאָרֶץ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָעוֹשֶׂה כְּרִי מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה חַייָב בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מִשֵּׁם בֵּית שַׁמַּאי הַמֵּת מְטַמֵּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ. רִבִּי מָנָא אָמַר הָדָא אֲחָרָייָתָא מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר כּוּלְּהוֹן מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אוּף הָדָא דְתַנִּינָן מִפְּנֵי מַרְאִית 29b הָעַיִן. דִּלֹּא כֵן מַה בֵּין הָעוֹמֵד בָּאָרֶץ מַה בֵּין הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה.
Traduction
R. Samuel bar Nahman ou R. Yohanan dit au nom de R. Eliezer: si une vigne a été coupée au point qu’il reste moins de la hauteur d’un palme, elle reste cependant soumise aux lois des premières années de plantation (196)Même série, (Sheviit 1, 9), fin., pour qu’il n’y ait pas même d’apparence de transgression de la loi, sauf si les ceps sont si courts qu’ils touchent presqu’au niveau du sol. Ce même rabbin dit aussi que, pour la même cause d’apparence, on est tenu de prélever la grande oblation sacerdotale (le 50e) sur le monceau de blé provenant du glanage des pauvres, ou des épis oubliés, ou des angles (parts qui d’ordinaire échappent toutes à la loi des prélèvements). Enfin, ce même rabbin dit encore, ainsi que R. Eliézer ben Jacob au nom de Shammaï: tout mort se trouvant sur la voie publique rend l’air ambiant impur dans un rayon de 4 coudées, pour que de cette façon on le respecte en se maintenant à distance. R. Mena dit: cette dernière application de la règle a été seule rapportée au nom de Shammaï (et non les précédentes); selon R. Yossé bar R. Aboun, toutes les trois se rapportent à Shammaï (pour tout l’ensemble, on rappelle en dernier lieu le nom de Shammaï). R. Yona ajoute: c’est pour le même motif d’apparence de transgression que notre Mishna établit des distinctions dans l’usage de la terrasse; car sans cela, il importerait peu que le vendangeur se tienne à terre ou sur la terrasse (d’est donc une question d’apparence).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' שמואל בר נחמן וכו' בשם ר' ליעזר בר' יעקב גרסי' והכי גריס לה לקמן בסוף פ''ק דשביעית וקחשיב להו הכא להני מילתייא דקאמר ראב''י וכולן גזירת חכמים הן מפני מראית העין ואיידי דקאמר לקמן דאף דינא דמתני' מפני מראית העין הוא והלכך מני להו הכא אהדדי:
הגומם את כרמו פחות מטפח. שקוצץ את כל הגפנים עד פחות מטפח גבוה מן הארץ ושלא יגדלו עוד יותר כ''א מצמצם הוא שלא יהו גבוהין טפח:
חייב בערלה. כל שנותיה מפני מראית העין לפי שנראית כנטיעה בת שנתה והרואה שאוכלין פירותיה יאמר פירות ערלה מותרין הן:
עד שיגום מעם הארץ. לפי שכשקוצץ אותן עד סמוך לארץ ניכר הוא שאינן נטיעות ילדות אלא שקוצצן כדי שיתגדלו ויתעבו ביותר:
העושה כרי מן הלקט שכחה פאה. עני שכינס הרבה ועשה מהן כרי בגורן בשדה:
חייב בתרומה גדולה. וה''ה במעשרות אלא דתרומה היא הראשונה וחיובה להפרישה בגורן הלכך נקטה:
מפני מראית העין. שהרואה אומר שגדל בשדהו:
המת מטמא ד''א בר''ה. כלומר אפי' הוא מונח בר''ה ואינו מאהיל עליו גזרו חכמים שמטמא כל הנכנס בארבע אמותיו:
מפני כבודו. כלומר מפני המטפלין עמו לכבודו ולפעמים מתקרבין אצלו עד שפושטין את ידן ומאהילין עליו ולאו אדעתייהו ולפיכך גזרו שיהא מטמא עד ד''א כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות להתקרב אליו:
הדא אחריתא. כלומר האחרונה בלבד הוא דקאמר לה משום ב''ש אבל הני תרתי מילי קמייתא כ''ע מודים בהו ורבי יוסי בר בון אמר דהא דאמר לבסוף משום ב''ש בהדיא אכולהון קאי ואף על תרתי מילי קמייתא:
א''ר יונה אוף הדא דתנינן. מתני' לדר''א בן יעקב נמי מפני מראית העין הוא דגזרו:
דלא כן. דאם לא כן אלא מדינא הוא דהוי כעריס גמור א''כ מה בין העומד בארץ ובוצר את הענבים ומה בין העומד במדרגה ואמאי אם צריך לעמוד במדרג' כשבוצרו אין אוסר העריס הזה אלא כנגדו אלא ודאי דמדינא לאו עריס גמור הוא שיהא אוסר ד''א בשדה הואיל והגפנים במדרגה הן עומדין והעריס יוצא חוץ להמדרגה כ''א כשעומד בארץ ובוצר את כולו חששו חכמים מפני מראית העין לפי שנראה כאלו הגפנים במקום העריס הן:
גְּבוֹהָה. מַה גְּבוֹהָה שׁוּרָה גְּבוֹהָה מַדְרֵגָה. אִין תֵּימַר גְּבוֹהָה שׁוּרָה שׁוֹפֵעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אִין תֵּימַר גְּבוֹהָה הַמַּדְרֵגָה שִׁיפּוּעַ הַשּׁוּרָה מִלְּמַעֲלָן. וְהָתַנֵּי שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּדְרֵגָה. אִית לָךְ מֵימַר גְּבוֹהָה שׁוּרָה. לֹּא גְּבוֹהָה מַדְרֵגָה. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּל אוֹתָן עֲשָׂרָה טְפָחִים שֶׁבַּמַּדְרֵגָה עָשׂוּ אוֹתָם מָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
Traduction
Si elle est haute, est-il dit, etc.'' S’agit-il de l’élévation de la rangée, ou de la terrasse elle-même? S’il s’agit de la rangée, la pente de la terrasse est considérée comme le bas; s’il s’agit de la terrasse, la pente est considérée comme élevée (la rangée ne lui étant pas adjointe); comment donc se fait-il que l’on ait enseigné qu’il peut y avoir 2 rangs sur la terrasse et sa pente? Or, peut-on admettre que la rangée ait 10 palmes d’élévation, non la terrasse? (l’enseignement précité indique donc que l’on ne considère pas ces 2 rangées comme étant au niveau du sol)? -Non, répond R. Mena, les 10 palmes d’espace sur la pente de la terrasse forment une étendue spéciale (qui n’est ni en haut, ni en bas, de sorte que la semence y est située à part).
Pnei Moshe non traduit
גבוהה. אהא דר''א בסיפא דמתני' קאי דקאמר אף הנוטע אחת בארץ וכו' אם גבוה עשרה טפחים וכו' ושואל הש''ס מה גבוה ועל איזה מהן קאמר גבוה י''ט:
שורה גבוה מדרגה. כלומר אם על השורה שבמדרגה קאמר או על מדרגה עצמה קאמר וכדמפרש ואזיל מה נפקא מינה בין הני לישני:
אין תימר גבוה שורה שופע המדרגה כלמטן. כלומר אם תפרש דגבוה שורה שבמדרגה קאמר שאם היא נטועה בראש המדרגה והיא גבוה י''ט מן השור' שבארץ ואז הוא שאינה מצטרפת עמה א''כ ש''מ ששופע המדרגה כלמטן הוא דחשבינן לה וכלומר שאם כל המדרגה אינה גבוה יותר מעשרה טפחים אם נטע בשיפוע שבה כלמטה היא נחשבת ומצטרפת עם השורה שבארץ שהרי אנן בעינן שהשורה עצמה שבמדרגה תהא נטועה גבוה י''ט ובכל השיפוע שבמדרגה כאילו נטועה בארץ היא אצל השורה התחתונה והוי כרם:
אין תימר גבוה המדרגה. אבל אם תפרש דעל המדרגה בלחוד קאי שאם היא גבוה י''ט:
שיפוע המדרגה מלמעלן. כצ''ל. ויש לפרש גם לפי גירסת הספר וכלומר דלפי הך פירושא א''כ כל השפוע של המדרגה נחשב כלמטלה ואפי' אם השורה נטועה בשיפועה נמי אין מצטרפת עם השורה שבארץ דכשהמדרגה היא גבוה י''ט שוב אין מצטרפת השורה שבה בכל מקום שהיא נטועה ואפי' בשיפוע המדרגה ותיבעי האיך מפרשינן להא דר''א:
והתני שתי שורות במדרגה. כלומר דפשיט לה מברייתא דתני דשתי שורות שבמדרגה ג''כ אינן מצטרפות עם השורה שבארץ ולענין להיות לו דין כרם גדול כדאמרינן לעיל ריש פ''ד דכרם גדול וזהו שיש בו ג' שורות יש לו דין קרחת הכרם ומחול הכרם אבל כרם שיש בו שתי שורות בלבד וזהו נקרא כרם קטן אין לו לא דין קרחת הכרם ולא מחול הכרם והיינו דקתני בברייתא דשתי שורות שבמדרגה אינן מצטרפין עם השלישית שבארץ:
אית לך מימר גבוה שורה לא גבוה מדרגה. בתמיה וכלומר וכי יש לך לפרש כאן דעל השורה קאי הא גבי שתי שורות על כרחך אי אפשר לפרש בענין אחר כ''א דעל המדרגה קפדינן ולא על השורות שהרי אחת היא למטה מחברתה העליונה ממנה וא''כ היה צריך שהתתתונה שבמדרגה תהא נטועה גבוה י''ט והעליונה ממנה יותר גבוה והא ודאי ליתא דכל שגבוהה עשרה טפחים אמרינן שאינה מצטרפת עם אותה שבארץ ולא צריך יותר מי''ט אלא ודאי על המדרגה בלחוד הוא דאמרינן דאם היא גבוה עשרה טפחים כל שנטועה בה אינה מצטרפת עם השורה שבארץ וה''ה לשתי שורות דמתני':
א''ר מנא. כלומר דמפרש וטעמא מאי לפי שכל אותן עשרה טפחים שבמדרגה עשו אותן כמקום בפני עצמו לפיכך כל מקום שנטועה בה ואפי' בשיפוע' נטוע' כלמעלה נחשב' ואין מצטרפת עם אותה שבארץ:
תַּמָּן תַּנִינָן הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכּוֹתֶל לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוֵיר וּלְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. רַב חִסְדָּא אָמַר בְּמוֹדֵד לָכְּסֹן. וְאֵין סוֹפָהּ לֵירֵד. רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה דְּבֵילָה שְׁמֵינָה וְהִיא נִיטּוֹחָה. רִבִּי חַגַּי בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן זְרָעִין נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה בְרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת שָׁפִין בָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. אִילּוּ אָמַר כְּשֶׁהָיָה שָׁם חוֹר וְהִיא נֶהֱנָה מִן הַחוֹר כְּשֵׁם שֶׁהַזְּרָעִין נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה יָאוּת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (197)Mishna, (Shabat 11, 4).: ''si le samedi on jette un objet contre un mur à la distance de 4 coudées, au cas où la hauteur est supérieure à 10 palmes, cela équivaut à jeter l’objet en l’air (et il n’y a pas de transgression shabatique); au cas où le mur a moins de 10 palmes, cela équivaut à jeter l’objet par terre (ce qui est un transport interdit)''; et R. Hisda ajoute qu’en mesurant les 4 coudées, il faut tenir compte de la différence de la diagonale (soit 2/5 en plus, ou 1 coudée et 3/5). Or, comment arrête-t-on cette mesure au mur, puisqu’il est évident que l’objet jeté finira par tomber à terre? (le repos final n’est donc pas sur le mur)? Il se peut, fut-il répondu, que l’objet jeté soit une figue grasse, qui reste collée au mur. R. Hagaï demanda en présence de R. Yossé: cette Mishna ne prouve-t-elle pas (en considérant un mur peu élevé comme étant u niveau du sol) qu’ici la pente de la terrasse doit être jugée comme figurant le niveau du sol? Ce n’est pas semblable, fut-il répondu, les semences plantées sur la pente de la terrasse s’y maintiennent et adhèrent complètement au terrain, tandis que la figue jetée sur le mur est accessible à tous les passant et à force d’être grattée elle finit par tomber à terre (aussi est-elle considérée d’avance comme se trouvant au niveau du sol); si, au sujet du Shabat, on avait parlé du cas où l’objet est jeté dans une cavité du mur, il reste alors fixé dans ce trou, de la même façon que les plantes restent adhérentes, et puisque l’on considère cependant l’objet comme tombé à terre, on fait bien d’en conclure que la pente du mur équivaut au niveau du sol (mais cette conclusion n’est pas justifiée pour la figue collée, qui finit par tomber).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בשבת בפרק הזורק:
כזורק באויר. דהוי מקום פטור:
למטה מי''ט. דהוי ר''ה כזורק בארץ וחייב:
במורד לוכסן. משום דקשיא ליה והא לא נח ואמאי חייב לפיכך מוקי לה דסיפא לאו שזרקה בכותל מיירי אלא במקום הגבוה כגון תל העומד בר''ה והוא מקום מדרון משופע באלכסון ומתלקט ומגביה עד עשרה טפחים מתוך ד''א וזרק לשם ונח במקום המדרון הזה:
ואין סופה לירד. כלומר ואכתי לא ניחא דכי אין סופה לירד מה שזרק לשם דהלא מתגלגל הוא למטה ולא הוי הנחה במקום המשופע:
תיפתר. כלומר לעולם בכותל ממש שנו ודקשיא לך הא לא נח תיפתר בדבילה שמינה והיא ניטוחה ונדבקת בכותל:
ר' חגיי הקשה לפני ר' יוסי וכי לית הדא אמרה דשיפוע המדרגה כלמטה נחשבת היא דהא פרכינן אאוקימתא דרב חסדא דאוקי שנחה בשפוע התל וכי אין סופה לירד אלמא דלא חשישינן לה כאילו נחה ע''ג התל והיא המדרגה וקשיא להא דפשטינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת:
אמר ליה שאני תמן. בהא דלעיל גבי שורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין ויונקין ונחין שם ולפיכך נמי בשורה הנטועה בשפוע כאילו נטועה למעלה מחשבינן לה וכל המדרגה היא כמקום בפני עצמו ואינה מצטרפת עם השורה שבארץ אבל הכא שזרק ונח בשיפוע המדרגה לא הויא הנחה לפי שדרך בנ''א להיות שפין בה שע''י מהלך רגליהן נישוף אותו הדבר הנזרק והוא נופל למטה:
אילו אמר בשהיה שם חור. כלומר ודאי אילו הוי מוקי רב חסדא בשהיה שם חור וזרק ונח בחור שבמדרגה וא''כ היא נחה בחור כשם שהזרעין נחין ונהנין במדרגה יאות הוה דדמיא ממש לדינא דהכא ושפיר הוא דחייב שם אבל השתא דאוקי שנחה במקום המדרון סתמא והלכך פרכינן עליה דלא דמיא להא דלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source